החלטה בתיק מ"ת 52280-04-13

נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין), חטיפה (לפי סעיף 369 + סעיף 29 לחוק העונשין) ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 380 + 382(א) + 29 לחוק העונשין).

על פי עובדות כתב האישום, המשיב התבקש על ידי מכרו עומר אגברייה (להלן - " עומר") לחטוף, ביחד עם אמג'ד אגברייה (להלן - " אמג'ד")  ומוחמד אבו שהאב (להלן - " מוחמד") את אתיר סמיר מסארווה (להלן - " המתלונן") על רקע סכסוך שנתגלע בין עומר למתלונן.

המשיב שנענה לבקשתו של עומר, הגיע לביתו של המתלונן וביקש ממנו להתלוות אליו בטענה כי הוא צריך את עזרתו באיתור בית מסוים. המתלונן נכנס לרכבו של המשיב והשניים החלו בנסיעה. בשלב מסוים המתלונן החל לחשוד, וכשהתברר לו כי המשיב מעוניין לקחת אותו למקום מסוכן, הוא ניצל הזדמנות בה הרכב עמד בצומת, ברח מהרכב, והחל ללכת על הכביש הראשי. המשיב עקב אחריו ברכב, ואמג'ד ומוחמד באו בעקבותיהם ברכב אחר. בשלב מסוים המתלונן קפץ מעל למעקה בטיחות והחל לברוח, ומוחמד שרץ אחריו הצליח להשיגו, תקף אותו, אחז בו בכוח והוביל אותו לעבר שני הרכבים, כאשר אמג'ד והמשיב עזרו לו להכניס בכוח את המתלונן לרכב.

נגד עומר, אמג'ד ומוחמד הוגשו כתבי אישום נפרדים וכן בקשות נפרדות למעצר עד תום ההליכים. להשלמת התמונה יצוין כי בעניין מעצרו של עומר (מ"ת 31821-05-13) טרם התקיים דיון, זאת עקב בקשה לדחות את הדיון. אמג'ד (מ"ת 46093-04-13) נשלח לתסקיר שירות מבחן, וכרגע הדיון בעניינו ממתין לבחינת חלופת מעצר נוספת. עניינו של מוחמד נדון בפני כב' השפוט טובי (מ"ת 37838-02-13), אשר לאחר בחינת הראיות וקבלת תסקיר מעצר בעניינו של מוחמד, החליט, ביום 24.3.13 לשחררו למעצר בית בפיקוח אלקטרוני ואנושי.

טענות הצדדים

המבקשת טענה בבקשתה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס האישום נגד המשיב, והיא פירטה את ראיותיה בבקשה.

לגבי עילת המעצר, המבקשת הדגישה כי המשיב היה בבריחה תקופה ארוכה, לפיכך לא נעצר יחד עם האחרים, מה שהעיד על חשש מוחשי להימלטות מהדין. בנוסף נסיבות ביצוע העבירה מעידות על תעוזה וחוסר מורא בפני החוק. ולאור עברו הפלילי העשיר של המשיב, המבקשת סבורה כי מסוכנתו היא גבוהה, ואין לשקול בעניינו חלופת מעצר.

המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אם כי טוען שחלקו בפרשה הוא מצומצם יותר, והראיות לגביו הן חלשות יותר, שמצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר.

לעניין עילת המעצר וחלופת המעצר, טען המשיב כי אין מקום להפלותו לרעה ביחס לשאר הנאשמים. המשיב הדגיש כי למוחמד ואמג'ד יוחסה עבירה נוספת של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה חמורה שבצדה עונש מאסר של 20 שנה, ובכל זאת הוא שוחרר למעצר בית.

המשיב הוסיף וטען כי הוא זה שהסגיר את עצמו למשטרה, עובדה הסותרת את טענת המבקשת ניסה להימלט מהדין.

לבסוף, ביקש המשיב לשקול את שחרורו לחלופת מעצר אותה הציע.

דיון והכרעה

לאחר עיון בראיות שוכנעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס האישום נגד המשיב. 

בכל הנוגע לעילת המעצר ולאחר עיון בחומר הראיות, שוכנעתי כי מסוכנתו של המשיב היא רבה וממשית. על אף שלא יוחסה למשיב עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה,  נראה לפי חומר הראיות כי חלקו של המשיב אינו נופל מחלקם של אמג'ד ומוחמד. המשיב לא הכחיש כי לקח אותו את המתלונן מביתו, אך טוען כי לא חטף.

מעדותו של המתלונן עולה כי אכן המשיב לא הפעיל נגדו אלימות פיזית, ואף כשירד מהרכב, ניסה המשיב לדבר אליו על מנת לשכנע אותו לעלות חזרה לרכב. אך לאחר שהגיעו אמג'ד ומוחמד, ומוחמד הצליח לתפוס את המתלונן, המשיב עזר להם להעלותו לרכב ואז עזב את המקום.

על אף שלכאורה נראה כי חלקו של המשיב קטן ביחס לאחרים, לא שוכנעתי כי מסוכנותו פחותה, מזו של שאר האחרים, שכן הוא זה שהחל בביצוע התוכנית והיה נוכח עד שהצליחו שלושתם לחטוף את המתלונן.

יתרה מכך, מסוכנותו של המשיב מתחדדת לנוכח עברו הפלילי. לחובתו 3 הרשעות קודמות שעניינן עבירות נשק, החזקת סמים, תקיפת שוטר, קשירת קשר, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה. בגין כל אלו נגזרו עליו למעלה משלוש שנות מאסר.

לאור האמור לעיל, לא ניתן לשלול את קיומו של חשש להימלטות מהדין.

עם זאת, על בית המשפט לשקול שחרור לחלופה, גם כאשר החשש לשלום הציבור והחשש לשיבוש הליכי משפט הם ממשיים [בש"פ 126/12 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום, 16.1.12)]. על בית המשפט לשים לנגד עיניו את טיבו של המעשה, כעולה מהראיות, ואת נתוניו של מבצע העבירה, העושה, ולשקול את האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר [בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.3.11) וההלכות שפורטו שם].